פרשת ויחי

בפרשות האחרונות אנו קוראים סיפורים מקוממים, שמעלים תמיהה עצומה. אנו קוראים על אחי יוסף, שבטי י-ה ענקי הרוח שמהם נבנה עם ישראל, שמכרו את יוסף לסוחרים ישמעאלים שהורידו אותו מצרימה; בדרך זו הם היו בטוחים שיסתמו את הגולל על כל אפשרות שחלומותיו למשול בהם יתממשו. הם מכרוהו לצמיתות להיות לעבד עולם, ולא הועילו ליוסף כל הבקשות והתחינות והצעקות שצעק וביקש והתחנן. כפי שהם עצמם הצהירו לימים: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ – וְלֹא שָׁמָעְנוּ (בראשית מב, כא). לאחר מעשה הוסיפו אחי יוסף חטא על פשע, ורקמו מזימה לטשטוש ראיות: הם טבלו את כתונת יוסף בדמו של שעיר-עיזים, ושלחו ליעקב אביהם כדי שיחשוב שחַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ (שם לז, לג); בכך הם גרמו ליעקב לצער עצום, וכל ניסיונותיהם לנחמו עלו בתוהו – וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם (שם שם, לה) על האבדה הגדולה של הבן שכה אהב. צער זה היה לכאב צורב שנמשך כעשרים ושתים שנה.

פיענוח הנסתר

אל ארבעת הפרשיות האחרונות שקראנו – וישב, מקץ, ויגש, ויחי, אנו צריכים להתייחס כאל מקשה אחת, אשר רב הנסתר בה מן הנגלה. פרשיות אלו מתווים דרך לעם שעתיד לעמוד משנים עשר שבטי י-ה. בניגוד לאברהם אבינו שיצא מחלציו גם ישמעאל, ויצחק שיצא מחלציו גם עשיו, כל זרעו של יעקב היה קודש, ושנים עשר בני יעקב היו אמורים להפוך כולם לעם ישראל, ובזאת לממש את התוכנית האלוקית שהתגלתה בהבטחת ה' לאברהם אבינו בברית בן הבתרים: יָדֹעַ תֵּדַע, כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל (שם טו, יג-יד). הפרשיות הללו מדברות על הכל: על החטא הקשה; על העונשים הפרטיים; ועל השתלשלות הדברים במהלך של 'מידה כנגד מידה' עד לתיקון הסופי של החטא, והפיכתם של כל שבטי-יה לצדיקים גמורים.

מכאן ואילך נסביר בסייעתא דשמיא כיצד ההשגחה האלוקית המופלאה פעלה דרך האיש שנבחר לייצג אותה – שהוא יוסף הצדיק, וכיצד התגלגלו הדברים.

איך פועלת הנהגת ה' בעולם?

עלינו להבין שבורא עולם השתית בנו את כח הבחירה בן טוב לרע, זהו כלל יסודי ועיקרי ביהדות. הקדוש ברוך הוא מוכן ששמו בעולם יתבזה חס ושלום – רק כדי לאפשר לנו בחירה חופשית; עובדה זו גורמת לאנשים לטעות טעויות גדולות, כיוון שכמאמר חכמים "אדם קרוב אצל עצמו" (תלמוד בבלי סנהדרין ט, ב), ויש לו שפע של תירוצים להצדיק את מעשיו שאינם בהכרח טובים. לכן, האדם צריך לבדוק את עצמו כל הזמן: האם המחשבה לעשות מעשה באה לו מצד היצר הטוב או מצד היצר הרע. ואם אדם עשה טעות וחטא בדברים שבין האדם למקום, או בדברים שבין האדם לחברו, הוא ייענש על הבחירה שבחר; ובמידה ויש לו זכויות יתרות – מן השמים יסובבו להביאו למצב של תיקון החטא בדרך של לימוד לקח, שיהיה בעצמו גם כפרה על החטא. חלק מתהליך הכפרה הוא הניסיון, שכן הדרך היחידה לבחון את האדם האם הוא השתנה היא, להעמיד אותו בסיטואציות שדומות לחטא שחטא, וכך ניתן לבחון: האם האדם יתקן את הטעות, או יחזור עליה שוב, כפי שה' אומר לנו: לְמַעַן עַנֹּתְךָ, לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ: הֲתִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו, אִם לֹא? (דברים ח, ב). בנוסף עלינו להבין, כי ככל שמדובר באנשים גדולים יותר, כך התיקון קשה יותר, כפי שיבואר בהמשך.

האם קיים הבדל בן שני החלומות של יוסף?

בתוך נפשנו מתקיימים שני יצרים מנוגדים האחד לשני: יצר הטוב ויצר הרע, ושניהם פועלים ללא הפסקה. צריך להבין, שהשטן  מתקשר עם היצר הרע – שהוא בעצם החייל שלו, ואחד מתפקידו הוא להסית וללבות שנאה בן אחים על ידי דברי שטנה. וכך אנו רואים בחלומו השני של יוסף: וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו… וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי (בראשית לז, ט),  המילה חלום אחר הינה לכאורה מיותרת, וממנה אנו מבינים שהיה זה חלום שהשטן (הדבר ה'אחר') גרם לו לחלום. שכן, כאשר יוסף סיפר לאחיו את החלום הראשון, השטן ראה שזה גורם לשנאה (יוסף לא היה אמור לספר מלכתחילה את החלומות), ולכן, בניגוד לחלום הראשון שהגיע ישירות מבורא עולם, החלום השני הגיע מהשטן.

ראיה נוספת לכך שהחלום השני הגיע מהשטן היא מכך שכל חלום שיש בו קצת שקר

– הוא חלום שמגיע ממקום לא טוב. היה זה השטן אשר ניסה לשפוך שמן על מדורת השנאה. ואכן, בחלום השני יוסף חלם שהשמש והירח – המסמלים את יעקב ורחל, ואחד עשר כוכבים – המסמלים את אחד עשר אחיו, יבואו להשתחוות ליוסף. בתגובה לחלום אמר יעקב ליוסף: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ, הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה?! (שם שם, י), כלומר: הרי החלום איננו אפשרי, שכן אנו יודעים שרחל מתה. (אם אנו קוראים את האותיות המודגשות ברצף, רמוז בהם: רחל מתה).

מי הוא 'האיש'?

כאשר יעקב שולח את יוסף, ומבקש ממנו: לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר, ויוסף – בדרכו לחפש את אחיו – תועה בדרך, התורה מספרת לנו: וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר: מַה תְּבַקֵּשׁ? (שם שם, יד-טו). בדרך כלל, האדם התועה בדרכו הוא זה שפונה לבקש עזרה, אבל כאן התורה מספרת לנו דבר הפוך: "וימצאהו איש" – שהאיש הוא זה שמצא את יוסף. ומיהו זה האיש? זה אותו האיש שנאבק עם יעקב – וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (שם לב, כה), שהוא שרו של עשו, שהוא השטן (בראשית רבה). גם כעת, כשיוסף תועה בדרכו, השטן הוא זה  שמגלה לו שאחיו בדותן, ואומר לו: כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה (שם שם, יז). כיצד הוא שמע? כי השטן הוא בעצם מלאך ה', ויודע הכל, והוא רצה שיוסף ייפגש עם אחיו. היה זה חלק מתוכניתו, שכאשר יראו האחים את יוסף מרחוק, הוא ידאג ללבות בהם שנאה כה תהומית, שתביא אותם עד כדי שפיכות דמים, באומרם: הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא! וְעַתָּה, לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ: חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו (שם שם, יט-כ).

למה האחים לא הצליחו במזימתם להורגו?

אך האחים לא הצליחו במזימה זו, שכן החוכמה האלוקית היא חכמה אין סופית, והתוכנית האלוקית חייבת להימשך. יוסף לבסוף נמכר לעבדות, אבל לא נהיה עבד סתמי, אלא עבד של שר בכיר בממלכת פרעה, שבאותו זמן נחשבה לאימפריה ששלטה על העולם. יוסף מוצא חן בעיני פוטיפר, כי ה' מצליח את דרכו, ככתוב: וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף (שם לט, ה). והנה יוסף אך מתחיל להתאושש מן המכירה האכזרית והגלות בנכר, ופתאום ניסיון גדול נופל עליו, בדמות אשת פוטיפר: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף, וַתֹּאמֶר: שִׁכְבָה עִמִּי! (שם שם, ז).

מהי כוונת התורה במילים: אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? אחר אלו דברים? עלינו להבין, שהתורה נכתבה באמצעות קודים מסוימים. בכל פעם שכתוב: "ויהי אחר הדברים האלה" – זה אחרי קטרוג של השטן. כך גם ראינו אצל אברהם אבינו: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם… קַח נָא אֶת בִּנְךָ… וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה… (בראשית כב, ב), השטן בא לפני ה' ואמר: 'נראה לך שאברהם צדיק? כל אדם שתעשה לו ניסים שיולד לו בן לאחר זקנתו – ילך אחריך. אבל רק תבקש ממנו לגעת בבנו יחידו – ותראה שהוא לא יעמוד בניסיון' (בראשית רבה; סנהדרין פט, ב). גם אצלנו הקוד מופיע שוב: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא… וַתֹּאמֶר: שִׁכְבָה עִמִּי. כי זאת היא דרך ההשגחה: לפני שיוסף עולה לגדולה, עליו לעמוד בניסיון קשה ביותר – וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם… לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ (בראשית לט, י). רק בחסדי שמים הצליח יוסף לעמוד בניסיון הקשה הזה, שהקנה לו את התואר: 'יוסף הצדיק', ואשר בעקבותיו הוא נזרק לבית הסוהר, מה שהיה ניסיון בתוך ניסיון.

זה שכרו של מי שעומד בניסיון?

כעת כל בר דעת מוכרח לשאול: הרי יוסף זה עתה עמד בניסיון עצום, וזהו שכרו?! אבל אם נתבונן נבין, שדווקא מה שיוסף נזרק לבית הסוהר שהיה מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים (שם שם, כ), היה הדבר הכי טוב שקרה ליוסף, כיוון ששם הוא למד גינוני מלכות מכל השרים שהיו באותו בית הסוהר. שם גם למד יוסף להכיר את פרעה, כיוון שכל אחד מהשרים שחטאו לפרעה וריצו את עונשם, סיפרו ליוסף מה פרעה אוהב, ומה מרגיז אותו, ואת דרכי התנהלות הממלכה. כך למשל היה בידו של יוסף ללמוד מסיפור פתרון חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, שעל שר האופים פרעה קצף ותלה אותו על עץ, ואילו לשר המשקים הוא מחל והשיב אותו על כנו. כל זה היה בשביל יוסף 'בית ספר למלכות' ברמה הגבוהה ביותר, בעודו לומד מהאצולה המלכותית ומשרי פרעה עדויות ישירות בכל הנוגע להתנהלות הממלכה.

כל זאת היה מאת ה' כדי להכשיר אותו לתפקיד הגדול בגיל כה  צעיר – וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם (שם מא, מו). בין לילה הפך יוסף להיות האיש החזק ביותר במצרים ובעולם כולו. היה זה המשך לתוכנית אלוקית אדירה – להפוך את יוסף למייצג של בורא עולם, לאדם שכל העולם תלוי בו ומחכה למוצא פיו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם: לְכוּ אֶל יוֹסֵף, אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם – תַּעֲשׂוּ (שם שם, נה).

האם יוסף מתנהג באכזריות כדי להתנקם באחיו?

בהתנהלותו של יוסף מול אחיו, המתוארת בהרחבה בפרשיות מקץ – ויגש,  הוא אינו מתנקם בהם, אלא מתבטל לגמרי אל רצונו של בורא עולם, כי הוא יודע שה' הפך את העולם, והביא רעב במשך שבע שנים – בכדי לתקן את החטא הנורא שאחיו חטאו כלפיו. יוסף פעל כנגד רצונו והרגשותיו, שכן בטבעו הוא רחום וחנון – וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ (שם מב, כד).

דרכי ההשגחה בעולם 

– כפי שגילה ה' למשה – הם בשלוש עשרה מידות: ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד… (שמות לד, ו). אם כך צריכים אנו להבין, מדוע כלפי חוץ הן נראות לעיתים כל כך אכזריות?! כיוון שלקדוש ברוך הוא אין ברירה, מלבד לתת לאדם החוטא להרגיש על בשרו איך הוא התנהג באכזריות, ולכן, כשיוסף משליך את אחיו לכלא למשך שלשה ימים, הם פתאום חשים על בשרם את מה שעוללו ליוסף, ומבינים את הטעות הגדולה שעשו; או-אז הם אמרו: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ, עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ – וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת! (בראשית מב, כא).

בורא עולם מסובב וגורם לכך, שיהודה הוא זה שיצטרך להיות עָרֵב לבנימין: אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ – וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים (שם מד, לב), מכיוון שיהודה הוא היה זה שגרם למכירה: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו: מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ? לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים…" (שם לז, כו-כז). גם בהמשך העלילה של יוסף ואחיו, יהודה מוסר את נפשו. היה זה כשהגביע נמצא באמתחת בנימין, וכל האחים אמרו: הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם אֲנַחְנוּ, גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ (שם מד, טז), ויוסף מצידו הגיב להצעתם: חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת! הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ – הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם (שם שם, יז), יהודה התעשת ונלחם על חייו של בנימין, וביקש מהשליט שייקח אותו לעבד: וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי, וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו (שם שם, לג). היה זה בעצם סגירת מעגל ותיקון החטא, שהרי במכירת יוסף, יהודה היה זה שגרם למכירתו של יוסף לצמיתות; כעת יהודה הציע להפוך את עצמו לעבד לעולם, רק בכדי להציל את אחיו. בעקבות הבנה זאת, בידינו להבין מדוע זה בדיוק היה הרגע בו יוסף חשף סוף סוף את עצמו: וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא: הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי! וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו… וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי יוֹסֵף! הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו… (שם מה, א-ג).

הסיפור של יוסף – סמל לגאולה שתבוא על ידי משיח בן יוסף

חלק משמעותי מן הציפיה לגאולה, היא הציפיה למשיח. עלינו לדעת שעל פי המסורת יעמדו שני משיחים: משיח בן יוסף, ומשיח בן דוד (סוכה נב, א). משיח בן דוד יביא עמו את הגאולה השלמה, גאולה שתמלא את העולם בנוכחותו של ה' מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה', כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים (ישעיהו יא, ט). העולם יהיה מלא בנוכחותו של ה' עד כדי כך שהצורך בחומר ובחלק הפיזי של העולם ייעלם, והצימאון הרוחני ימלא את העולם, לֹא רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' (עמוס ח, יא).

לפני שיבוא משיח בן דוד, יבוא משיח בן יוסף. תקופה זו אמורה להכין אותנו לגאולה השלמה. משיח בן יוסף – ממש כמו הסבא שלו, יוסף – יביא אתו את הגאולה שבאה דרך החומר, דרך העולם הפיזי, המדיני והחברתי. ממש כמו יוסף, שהושיע והאכיל את כל העולם בשנות הרעב, וגילה שה' בעצם הוא זה שנותן את הלחם, כך משיח בן יוסף יגאל את החומר, ויגלה לעולם שהכל מאת ה'.

אנו נמצאים בימים מבולבלים ומלאי טשטוש. מגפת הקורונה משתוללת, כל תקופה מתחולל וריאנט לא מוכר, וכל הרוג נספר ומתויק, וגם גדולי המנהיגים וראשי מערכת הרפואה אינם יודעים מהו הדבר הנכון לעשות, ומה בדיוק מתרחש, ממש כמו הפסוק וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר (ישעיהו כט, יד). בספר ישעיהו (כו, כ-כא) אנו קוראים על מגיפה שתתרחש באחרית הימים: לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ, חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד  יַעֲבָר זָעַם. ייתכן שהמגפה שישעיהו מספר עליה, שמפניה יש לברוח אל תוך הבית, זוהי מגפת הקורונה, בה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, לִפְקֹד עֲו‍ֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו. הנביא ישעיהו מסיים במילים: וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ, זהו ממש המאפיין של המגיפה הנוכחית, שכל יום בכל מקום בעולם, סופרים את מנין הנדבקים, ואת מנין המתים. היש לנו סימן גדול מזה, שאנו נמצאים באחרית הימים?!

בשבע שנות הרעב שהיו בתקופתו של יוסף, העולם נדחק לפינה, ונאלץ לפנות ליוסף, נציגו של ה'. גם בתקופה הנוכחית העולם נדחק לפינה. אנו מנסים לפנות שוב ושוב אל הכלים האנושיים על מנת למנוע את המגיפה, ומקיימים סגרים, בידודים, עוצר וריחוק חברתי, מתחסנים ועוטים מסיכות. אך דבר מזה לא עוזר למנוע את התפשטות המגיפה והתחלפות הווריאנטים. מעבר לשימוש בכלים העומדים לרשותנו על מנת לגונן על עצמנו, הקורונה מביאה איתה קריאה לפנות אל בורא עולם, ולהתבונן: מי הוא הגורם לכל מה שקורה? ומהו הסיפור שהוא מתכנן עבורנו?

רגע התגלותו של יוסף אל אחיו, הינו סמל לגאולה השלמה, שאז תתגלה מלכותו של אלוקים בעולם באחת, כפי שאנו קוראים בפרשת האזינו: רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי! אֲנִי אָמִית, וַאֲחַיֶּה; מָחַצְתִּי, וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל! (דברים לב, לט).

שנזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו, ולבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן!