פרשת שמות

ציטוטים:

1. משה היה מנהיג אגדי, שלא קם כמוהו בתולדות האנושו
2. אנו רואים את גדלותו של משה, שהייתה לו מידת אמת אבסולוטית: הוא חתר לחפש את השורשים שלו
3. בידינו ללמוד מידה חשובה נוספת באישיותו של מנהיג: כאשר הוא רואה משהו חריג, הוא לא מתעלם ממנו, אלא הולך לבדוק
4. נראה בעליל שרצון ה' הוא, שבכל רגע נצטרך לבחור

עבדים היינו לפרעה במצרים, מדוע?

השבוע אנו מתחילים לקרוא את ספר שמות, שנקרא גם: 'ספר הגאולה' (רמב"ן שמות מ, לד). הספר פותח בסיפור על עם שלם שהיו עבדים בארץ מצרים – שהייתה נחשבת לאימפריה ששלטה על העולם הקדום באותם זמנים – ומוסיף ומתאר את ההתעמרות וההתעללות הקשה שהיו מנת חלקו של עם זה, במשך מאות שנים: וַיַּֽעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָֽרֶךְ; ויְמָֽרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּֽעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה (שמות א, יג-יד). מהמילים וַיַּֽעֲבִדוּ מִצְרַיִם אנו לומדים כי היה אישור מטעם המלך פרעה לכל מצרי, ללכת לגושן – שם חיו אבותינו – ולהשתמש בבני ישראל עבור צורכיהם האישיים: לנקות, לרחוץ, לסדר, לתקן, ככל העולה על רוחם. עבדותם של בני ישראל הייתה גם במישור הלאומי – הם בנו ערים שלימות: וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס (שמות א, יא). יש הסוברים כי בין המבנים שבנו אבותינו היו הפירמידות המפורסמות של מצרים העתיקה (למשל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שני, ט, א). השאלה שנשאלת היא, מדוע בורא עולם, שחשק באבותינו ובחר בנו, רצה כבר מלכתחילה שתחילת דרכנו כעם תהיה בעבדות, כפי שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִֽהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַֽעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה (בראשית טו, יג).

צריך להבין, שמהותו של עבד היא: ביטול מוחלט של כל רצונותיו, לטובת רצון האדון. ולכן, קורא הדורות מראש ידע, שכדי להביא עם שלם למצב שיהיה מסוגל לציית לשש מאות ושלש עשרה מצוות שהוא עומד לתת לו תוך תקופה קצרה – זהו מתאפשר כאשר יש שבירה מוחלטת של הרצונות האישיים של האדם. וכך אנו רואים, שלא חלפו אפילו חודשיים מאז יציאת מצרים, וכבר עמדנו לפני הר סיני, ובמעמד הגדול הזה קיבלנו את עשרת הדיברות. כעת מובן מדוע הקדוש ברוך הוא היה צריך להעביר אותנו כזה תהליך של שבירת המידות, שהיה בעצם לטובתנו. גם החיים ב'גטו היהודי' של ארץ גושן, הגינו עלינו מפני התבוללות עם המצרים, וגרמה לנו לשמור על צביוננו כעם מבודד של גרים בארץ מצרים, שהרי בני ישראל נחשבו ל"תועבת מצרים", כפי שקראנו במפגש של יוסף ואחיו: כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם (בראשית מג, לב); מפסוק זה ניתן ללמוד, שהמצרים מעולם לא קיבלו אותנו – העברים – כחלק מהם, דבר שלא השתנה אפילו כעבור מאות שנים.

ערש ילדותו של המנהיג האגדי

משה היה מנהיג אגדי, שלא קם כמוהו בתולדות האנושות. הקדוש ברוך הוא דאג, שאותה נשמה גדולה תיוולד דווקא בתקופה של העבדות הכי קשה, ובימים של גזירה נוראה ואכזרית שלא הייתה כדוגמתה מעולם שכָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ (שמות א, כב) – אותה הגזירה שהייתה אמורה לעצור את הילודה וההתרבות הטבעית של עמינו. יתרה מזאת, אותה גזירה עצמה תפקידה היה למנוע את לידתו של המנהיג שאמור לגאול את עמינו, שכן החוזים בכוכבים של פרעה ראו שהמושיע עתיד להיוולד באותה תקופה, ובעקבות כך פרעה ברשעותו גרם לכך שלא יהיו לו סיכויים לשרוד, בכך שהפך את העם המצרי כולו למוציא לפועל של גזירותיו (בראשית רבה; סנהדרין קא, ב). לכן, למרות שיוכבד אימו של משה ראתה כי טוב הוא, לא הייתה מסוגלת להחביא אותו יותר משלשה חודשים, והחביאה אותו בתוך תיבה בסוף שעל שפת היאור; שכן המצרים אשר עשו כרצונם בעבדים העבריים, היו עושים ביקורי פתע בבתי היהודים בימים ובלילות, על מנת למצוא תינוקות שנולדו ולקחתם ולהשליכם ליאור (בראשית רבה). אבל מכיוון שאֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה' (משלי כא, ל), דווקא אותו תינוק שהושם בין קני הסוף על ידי אימו, נמצא לא פחות ולא יותר על ידי הנסיכה של מצרים, בת פרעה, שפתחה את התיבה, וראתה את התינוק הבוכה וחמלה עליו, ואימצה אותו לה לבן.

וכך המנהיג העתידי של עם ישראל, גדל בתוך הארמון המלכותי של פרעה, ומקבל חינוך מיוחד של נסיך הגדל על ברכיו של פרעה, שהרי בִתו אימצה אותו לה לבן. משה רואה ולומד באופן מעשי איך מנהלים ממלכה באותם זמנים: גינוני מלכות, בתי משפט והנהגה של עם. האם יש בית ספר למלכות יותר מתאים ויותר מיוחד מזה?! שכן קורא הדורות מראש ידע, שביום מן הימים משה יצטרך להתמודד מול פרעה בדרישה של שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי (שמות ז, טז), וכידוע, מי שלא סר למרותו של פרעה באותם זמנים, היה צפוי לעונש מוות מידי, ובוודאי  אם  היה משה גדל במנטליות של עבד, לא היה לו את הכוח הנפשי להתמודד מול השליט המסוכן חסר הלב, מה שניכר מגזירותיו הנוראות שגזר על עמינו השכם והערב.

משה רבינו – מידת האמת ורדיפת הצדק

התורה מספרת לנו: וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם (שמות ב, יא). צריכים להבין, שאדם שגדל בתור נסיך בארמון המלך, לא ירצה באופן טבעי שום שייכות לעם של עבדים, הנחותים מאוד ביחס למעמדו; להיפך, היה אפילו מצופה שמשה יתנכר אליהם ולא ירצה להראות שיש לו שום קשר איתם. בסיפור זה אנו רואים את גדלותו של משה, שהייתה לו מידת אמת אבסולוטית: הוא חתר לחפש את השורשים שלו, וכשהבין שעם ישראל הוא העם שלו – יצא לראות בסבלותם, למרות שיציאה זו הייתה עלולה להוות סיכון למעמדו כנסיך, (ואולי אף המנהיג העתידי שעשוי להחליף את פרעה). כאשר משה רואה את המצרי מתעלל באכזריות באחד מאחיו, הוא מסתכל ימינה ושמאלה, וכאשר הוא רואה כי אין איש שעשוי להפליל אותו, אזי – וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יב). ואז הוא חוזר לארמון.

ביום השני, שוב בוערת בליבו הדאגה לאחיו, והוא יוצא שוב להסתובב ביניהם. אך מה שאירע באותו יום הוא שמשה רואה שני אנשים עברים ניצים, וכמנהיג מלידה מפריע לו ששני יהודים רבים ביניהם, והוא פונה לרשע בשאלה לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?! (שמות ב, יג). אם נדקדק במילים, התורה מספרת שהוא אומר לָרָשָׁע, לכאורה התורה הייתה צריכה לכתוב 'ויאמר, רשע! למה תכה רעך?!'. המילה לרשע אומרת לנו, שהתורה רואה את אותו אדם מראש בתור רשע. גם המילה 'ניצים' היא מילה לא שגרתית, ואם אנחנו מתבוננים עוד – התורה גם לא מציינת את שמות האנשים, אלא מזכירה אותם בצורה סתמית, וכאשר התורה מציינת 'איש' או  'אנשים', זה אומר שהתורה מתייחסת למעשה שהשטן עומד מאחוריו. כשם שאצל יעקב כתוב: וַיֵּֽאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב, כה), ואותו האיש הוא שרו של עשיו, שהוא השטן (בראשית רבה), כך גם כאן אצלנו, השטן שרואה את האיש שאמור להיות הגואל של עם ישראל, מנסה לעצור את התהליך, ומביים מצב של שני אנשים המתקוטטים זה עם זה. את זאת התורה מגלה לנו במילים "ויאמר לרשע", שזהו הרשע הידוע – השטן, שהוא המייצג והמקור לכל הרשעות בעולם. גם מתגובתו של הרשע ניכר שהוא השטן: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?! הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?! (שמות ב, יד), והרי אף אחד לא היה נוכח ביום האתמול בשעת הריגת המצרי, כפי שמסופר וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ (שמות ב, יב), ומנין ידע הרשע על כך?! אין מנוס מלהסביר, כי הרשע הוא מלאך רע, שהוא בעצם השטן, שיודע את מעשי בני האדם, ורצונו להשמיד להרוג ולאבד כל דבר טוב, ואין ספק שיעשה כל אשר ביכולתו כדי לעצור את הגואל העתידי, שעומד להושיע את ישראל.

וַיִּירָא מֹשֶׁה, וַיֹּאמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר! (שמות ב, יד). הדבר מגיע לאוזני פרעה, והוא מבקש להרוג את משה, אפילו שהוא בעצם נחשב לנסיך מצרי; כי ברגע שמשה הורג מצרי שפועל בשליחותו של פרעה, הוא מסתמן כסכנה למלכות. ברגע אחד, משה איבד את כל האמון שפרעה רחש אליו כנסיך מצרי, בן טיפוחיה של בִתו, והפך לנידון למוות. אנו יכולים לדמיין לעצמנו גיוס כללי של כל צבא מצרים, השב"כ, וכל הכוחות המיוחדים, כדי לרדוף אחרי משה שנמלט על חייו מפני המלכות, ובדרך מופלאה הצליח להיעלם אל תוך המדבר, שם כוחותיו של פרעה אינם טורחים לחפשו, כי הרי מי יכול לשרוד במדבר כאשר הוא מסתתר מפני פרעה, במקומות שאינם מיושבים. מן הסתם משה הסתתר במשך שנים רבות עד שהסכים לצאת ממקום המחבוא ולהגיע למדין, שם התגלה בשבתו על הבאר.

משה ממשיך לרדוף צדק בכל מחיר

התורה מוסיפה ומספרת לנו על מקרה שבע בנות יתרו, שרועות את צאן אביהן, ומגיעות לאותה הבאר – על ידה יושב משה – על מנת להשקות את הצאן. אך אז מגיעים הרועים האחרים, ומגרשים אותן. משה, שרק הגיע למקום זר, רואה שנעשה עוול לאותן בנות, וחוש הצדק הפנימי שלו לא נותן לו לעבור על כך בשתיקה: הוא קם ורב את ריבן של בנות יתרו, ובעצמו משקה את צאנן. ופה צריך להתבונן: אחרי כל מה שמשה עבר, עם התערבותו בריב של אחיו במצרים שבעקבותיה נאלץ לברוח מפני פרעה, איך הוא אוזר רוח, ומנסה שוב לעשות צדק?! יתרה מזאת: משה הרי עדיין נרדף על ידי המלכות, ובמעשה נועז זה הוא עלול לחשוף את זהותו, שהרי אם יודע למדיינים שהוא מצרי, עלולים לגלות שהוא מבוקש על ידי המלכות, כי מן הסתם פרעה שלח שליחים לכל הארצות הסמוכות על מנת לחפשו, ואז הוא עלול להיות מוסגר בחזרה למצרים! אך כל זאת לא הרתיע את משה מלעמוד לצידם של עשוקים שנעשה להם עוול.

אנו רואים, שתחושת הצדק המפותחת של משה הביאה אותו להגן על החלשים בכל מצב, אפילו אם לא היו העשוקים אחיו או בני עמו. כאשר חזרו בנותיו של יתרו, הוא שאל אותן: מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם? והן ענו לו אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, ואז הוא שוב שאל אותן: וְאַיּוֹ?! לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ?! קִרְאֶן לוֹ, וְיֹאכַל לָחֶם! (שמות ב, יח-כ). מדבריו אלו של יתרו אנו מבינים, שיתרו הבין מיד שמדובר באדם גדול, ומיד דאג לקרוא לו ולהאכילו ולהשקותו, ולבסוף גם לתת לו את ציפורה בִתו לאשה. התורה מספרת לנו את שני מעשי הגבורה של משה, כדי להמחיש לנו את גדולתו, כדי שנבין מדוע שנים לאחר מכן, כאשר היה משה רבינו בגיל שמונים, הוא נבחר להיות הגואל של עמנו.

הדרך להנהגה – תלאות וניסיונות

נחלקו חכמים בן כמה היה משה בעת שברח מפני פרעה, האם היה בן עשרים או בן ארבעים (בראשית רבה). ניתן להניח, שעד שהגיע למדין עברו לפחות שלושים שנה, והתורה איננה מספרת לנו מה אירע עם משה כל אותן השנים. מה שברור הוא, שלא עברו על משה זמנים קלים. הוא היה נרדף, הוא הסתתר ונדד לבדו בעולם. השאלה שנשאלת היא: מדוע הקדוש ברוך הוא לא פנה אליו מיד, בצעירותו, כאשר אירע המעשה של וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה, וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם (שמות ב, יא), מדוע המתין הקדוש ברוך הוא כל כך הרבה שנים?! בשביל לענות על כך אנו צריכים להבין, שתהליך הגאולה איננו פשוט. כנראה שהיה על משה לעבור עוד הרבה ניסיונות שהיו כה קשים עד כדי כך שהתורה אינה מספרת לנו עליהם, מכיוון שאלו ניסיונות שלא נוכל להבינם כראוי. אולם לאחר כל השנים האלו, שמשה היה כבר כשיר ומוכן, אז הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו בסנה, כשהוא רואה את לבת האש כמו שכתוב: וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, ומשה אומר אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה?! וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת (שמות ג, ב-ד) – ומיד התגלה אליו הקדוש ברוך הוא.

תשומת לב וענווה – תכונות של מנהיג

מפסוק זה ניתן להבין, שאם משה לא היה סר לראות, הקדוש ברוך הוא לא היה מתגלה אליו, כפי שכתוב במפורש שכל הסיבה שה' נגלה אליו היא בגלל שהוא סר לראות. מכאן בידינו ללמוד מידה חשובה נוספת באישיותו של מנהיג: כאשר הוא רואה משהו חריג, הוא לא מתעלם ממנו, אלא הולך לבדוק מהי הסיבה להתרחשות שנראית כמנוגדת לכוחות הטבע, אירוע מוזר ועל-טבעי. אדם ששם לב לכל תנועה ולכל תזוזה בטבע, זהו אדם שישים לב גם כן לכל התנהגות חריגה אצל בני עמו, וכאשר תתרחש התנהלות לא תקינה הוא ישאף לחקור ולדרוש מהו מקור של התקלה, ויפעל על מנת לתקן אותה.

כל הניסיונות של בורא עולם, לשכנע את משה להיות השליח אל פרעה, על מנת להוציא את בני ישראל ממצרים – נתקלות בסירוב מוחלט מצד משה. זה נבע מענוותנותו הגדולה של משה, שאמר: מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה, וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם?! (שמות ג, יא), עד שלבסוף הקדוש ברוך הוא ציווה אותו ואמר: וְעַתָּה, לֵךְ… (שמות ד, יב). משה בענוותנותו אפילו לא מספר ליתרו, שכעת הוא קיבל מינוי חדש להיות גואלם של ישראל, אלא אומר לו בפשטות: אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה: הַעוֹדָם חַיִּים (שמות ד, יח), ואכן, וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר (שמות ד, כ).

שוב השטן מתערב

כעת התורה מתארת התרחשות מפליאה שאירעה בדרך: וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ (שמות ד, כד). סיפור זה הינו לכאורה אבסורדי, שכן הקדוש ברוך הוא זה עתה סיים מרתון שכנוע מול משה שייקח על עצמו את התפקיד להיות השליח הגואל של עם ישראל, אם כך, כיצד יתכן שהקדוש ברוך הוא רוצה להמית אותו?! ולא נוכל לתלות את זה בכך שמשה לא מל את בנו בלבד, שהרי עוד קודם שהקדוש ברוך הוא בחר בו לתפקיד – הוא ידע שמשה לא מל את בנו, ואם מילת בנו הייתה כה קריטית, מדוע ה' בחר בו מלכתחילה, או לחילופין, מדוע לא אמר לו למול את בנו בפירוש?! מדוע ה' נקט בדרך מוזרה זו, ושלח את משה למרות שלא מל את בנו, ואז ביקש להמיתו בעקבות חטא זה?!

ושוב עלינו לדעת, שכל מילה וכל אות וכל תג בתורה יש לו משמעות. ואם הקדוש ברוך הוא היה בעצמו מי שביקש להמיתו, היה צריך להיות כתוב 'ויפגשהו ה' ויבקש להמיתו'; ומכיוון שהל' חסרה, אנו צריכים לקרוא את הפסוק במשמעות חדשה לגמרי: השטן יודע שהנה מגיע זמן גאולתם של ישראל, והגואל נמצא כבר בדרכו למצרים על מנת להוציאם משם לחירות עולם, ולכן השטן מנסה לעשות כל שביכולתו כדי לעצור אותו. בורא עולם, שרואה את מעשיו וכוונותיו של השטן לפגוע במשה, מגיע מיד בעצמו לזירת הפיגוע, כדי למנוע מהשטן להוציא לפועל את תוכניתו, ומציל את משה. כמו שכתוב: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה (ישעיה סה, כד). אם כך: וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' – בכדי להצילו, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ – זה השטן.

הגאולה הראשונה והגאולה העתידית

הגאולה העתידית תהיה דומה לגאולת מצרים. בגאולה הראשונה, עם ישראל צעק ושיווע לגאולה, ולא היה לו מושג מי יהיה הגואל ומאיפה הוא יבוא, ובאיזה זמן הוא יבוא, ופתאום הוא הופיע ועשה את כל הניסים, וכאשר הוא הופיע – וַיַּאֲמֵן הָעָם (שמות ד, לא) העם האמין, בניגוד לחששותיו של משה בסנה –  וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, כִּי יֹאמְרוּ: לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' (שמות ד, א). כי כשהקדוש ברוך הוא מחליט שהגיע הרגע, אין שום דבר שיכול לעכב בעדו מלשלוח את הגואל. וניתנה לנו הבטחה בתורה, שהקדוש ברוך הוא עתיד לשלוח לנו מנהיג שיהיה כמו משה – נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ (דברים יח, יח), וכמו משה הוא יגאל אותנו, ובפעם הזאת גאולה סופית. כָּמוֹךָ – כמו שקרנו פני משה, כך גם פני משיח יקרנו.

אולם ישנו הבדל מהותי בין הגאולה הראשונה לגאולה האחרונה. בגאולה הראשונה נגאלנו מתוך מצב של עבדות, וכל עבד הרי שמח לצאת לחירות, ומעריץ את מיש הוציא אותו לחירות. אם כך, בגאולת מצרים לא בחרנו בה' בחירה אמיתית. אבל הגאולה האחרונה תהיה שונה, כיוון שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נבחר בו מתוך בחירה אישית ועצמאית. לצורך כך מתרחשים בעידן שלנו שינויים דרמטיים: במשך כמעט חמשת אלפים ושבע מאות שנה, מנהיג אחד שלט באנשים רבים, ואילו במאות השנים האחרונות שיטת הממשל השתנתה לחלוטין. השלטון ברוב העולם הוא דמוקרטי, ורוב המנהיגים נבחרים על ידי העם. ובכל תחומי החיים, יותר ויותר דברים נתונים לבחירה: בצריכה יומיומית פשוטה, כשאדם רוצה לקנות גבינה, הוא מוצא בחנות עשרות סוגי גבינות מיצרנים שונים שמתוכם בידיו לברור את הגבינה שהוא מעוניין בה. נראה בעליל שרצון ה' הוא, שבכל רגע נצטרך לבחור. הקדוש ברוך הוא נוטע בנו את הרצון וההרגל לבחור בכל רגע. נקודה זו מהווה שינוי עצום מן הצורה בה העולם היה מתנהל עד לפני כמאה וחמישים שנה. וכל כך למה? כי כל הרעיון העומד מאחורי העולם מבוסס על בחירה חופשית. וכדי לאפשר לנו בחירה חופשית, הקדוש ברוך הוא מסתיר את עצמו, עד כדי שחס ושלום הוא מסתיר את עצמו אפילו במצבים שגורמים לחילול ה'. אלא שאם אדם היה נענש מיד לאחר שעבר עבירה, איש לא היה חוטא, והקדוש ברוך הוא מעוניין שאנו נבחר לקיים את המצוות מתוך רצון, כדי שנקבל שכר שיגיע לנו (דרך ה' לרמח"ל פרק ב).

ולכן, הקדוש ברוך הוא מתרגל אותנו בעניין של הבחירה החופשית, כדי להגיע למטרה ולתכלית של בריאת האדם, זאת בכדי שהאדם יתרגל לבחור, וברגע הנכון הוא יוכל לבחור בטוב המוחלט והסופי, וכתוצאה מכך הוא יעזוב את הרע כמו שכתוב: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ (ישעיה נה, ז), שזאת התשובה הכללית העולמית, ונקודת השיא אליה הקדוש ברוך הוא מכין אותנו: שנבחר בו, ורק בו, כדי שנוכל לקבל חיי נצח.

וכולנו מבינים, שכל עכבה לטובה. כי הקדוש ברוך הוא משאיר עוד פתחים לעוד יהודים לשוב בתשובה שלמה, ולעזוב את דרכי עולם השקר ולהידבק באמת הנצחית שהיא התורה הקדושה. וכמו שמשה לא ידע שהוא הגואל העתידי, ולאורך השנים היה עליו לעבור ניסיונות רבים במשך שנים רבות, על מנת להכשירו להיות ראוי לתפקיד גואלם של ישראל, כך גם בימינו. אנחנו יודעים כמו שאומר הרב קנייבסקי שליט"א שהמשיח נמצא בינינו, אלא שהוא לא יודע שהוא המשיח, וגם אנו לא יודעים מיהו, כי עליו לעבור תהליכים וניסיונות גדולים על מנת להכשירו לתפקיד הגדול, וגם כדי לכפר על העוונות הרבים שלנו, כמו שמתואר בספר ישעיה פרק נג באריכות את כל הסבל הרב שהמשיח צריך לעבור למעננו: אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם… כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ, וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ (שם שם, ד-ו). וגם בזמן שהוא מתעכב מלהגיע, אנחנו מקבלים חלון זמן מוקצב כדי שנתקן את דרכינו ונשוב אל ה'. וכמו שישראל שיוועו לה' במצרים והוא שמע את זעקתם וראה את ענים, גם אנחנו, שמבינים את הצרות בעולם מתחילים לזעוק, ולא חסרות דרכים לחכמה האלוקית להביא אותנו למצב שבו כולנו נצעק כאיש אחד בלב אחד לקדוש ברוך הוא. אם באיומים הנוראים מאירן על עמנו, ואם במגיפות וכדומה, כי אין עצה ואין תבונה נגד ה'. ומה טוב יהיה שנשוב כולנו רגע אחד קודם, כדי שנהיה ראויים באמת לגאולה השלמה שתבוא בעזרת ה' כהרף עין.

יהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו ולבניין בית המקדש השלישי והנצחי במהרה בימינו אמן.